.png)
"ירדתי עוד קילו", אני שומעת בחטף שיחה בין שתי בְּנות עשר.
לפי העין שלי שתיהן נמצאות בגִזרת עודף משקל קל.
אני שואלת את עצמי מה מניע אותן ולמה בנות בגיל כל כך צעיר מתעסקות בקילו יותר או פחות.
כן. אני חיה בעולם הזה. יש טיקטוק ואינסטגרם, "משפיעניות" ו"משפיענים", אבל לפני הכול יש את הבית. הסביבה הקרובה ביותר שבה גדלים הילדים שלנו. ובסביבה הזו, לנו ההורים, יש השפעה, ואין סיבה שלא נשתמש בה לטובתם.
המסרים שנעביר להם סביב משקל ודימוי גוף ישפיעו עליהם, והדרך שנתווך אותם יכולה להתממש בשתי דרכים:
1. מודל לחיקוי: כיצד אני (כהורה) רואה את עצמי במראה, וכמה קבלה, אמפתיה או ביקורת אני מפנה לעצמי.
2. שיחות ישירות ומסרים לא מילוליים כמו שפת הגוף והמבט שלנו כשהוא מביט על עצמו במראה, כשהחולצה משנה שעברה צמודה עליה, או כשהם חוזרים רעבים מהחוג ויכולים לאכול כפול או פי שלושה מהכמות שאנחנו אוכלים.
השפעת גומלין
מחקרים לאורך השנים מראים שהלחץ להיות רזה תורם לאי-שביעות רצון מהגוף, ואי-שביעות הרצון מהגוף מהווה גורם סיכון משמעותי להפרעות אכילה. על כך ועל הטיפול המומלץ בעודף משקל והשמנה בילדים, דיברתי במסגרת הג'ורנאל קלאב בארגון רופאים לתזונה PAN Israel. הצגתי את המחקר שביצעתי במסגרת התואר השני ואת המאמר המדעי שפורסם בעקבותיו.
לפי המשובים שקיבלתי היה מעניין, וגם אתם מוזמנים להקשיב או לקרוא בקישור כאן.
