top of page

"אימהות בעורף", ערך עצמי והצורך להרגיש נחוץ

תגידי, איך את? מתי זה ייגמר? ומה נעשה ביום שאחרי? איך נצליח לצאת מהכאוס הזה?

זה כבר לא יום-יומיים ואפילו לא חודש-חודשיים, והתסמינים כבר כאן. אולי הבטן כואבת יותר, אולי הופיעה או הוחמרה העצירות, ואולי הפוך - המתח והחרדה גורמים לשלשול. הגוף שלנו מגיב ומדבר, וחשוב להקשיב לו. ועם זאת, כאימא יש דברים שבשליטתי - מה נוכל להכין, ואיך אוכל להיעזר בילדים ולאפשר להם להיות שותפים, ולא משנה מה גילם. כדאי לתת לכל אחד מהם משימה או תפקיד שעליו יהיו אחראים. גם אם כרגע אין לך חשק לרתום אותם, ואת מעדיפה "לעשות לבד במקום לבקש שוב שוב", זכרי:

· העזרה שלהם מקילה גם עלייך בטווח הקצר והארוך.

· תפקיד או משימה מאפשרים לך ולהם שליטה על משהו, ולא משאירים אתכם חסרי אונים.

· גם הילדים וגם אנחנו צריכים להרגיש נחוצים, משמעותיים ותורמים. זה תורם לערך העצמי וחשוב בפרט בימים אלו.

· העזרה של הילדים היא הזדמנות מצוינת לשבֵּח ולתת להם מילה טובה.

מה אפשר לבקש מהילדים? בקשות קטנות ומותאמות גיל:

· לערוך את השולחן. לפרוש מפה (הם יודעים איפה נמצאות המפות 😊), לסדר סכו"ם ומפיות.

· לחתוך מלפפון לעיגולים.

· לסדר יפה את הירקות החתוכים בצלחת הגשה.

· לבחור מוסיקה נעימה שתתנגן ברקע (במקום חדשות או סִדרה).

· לפנות את הכלים מהשולחן/ להכניס למדיח/ להוציא מהמדיח כלים נקיים, לסדר ולמיין רק את הסכו"ם.

גם אם ביצעו את המשימה באופן חלקי או לא מושלם לטעמכן, אל תשכחו לעודד.

היו בטוחות - בפעם הבאה זה ישתפר.

בתוכנית "אימהות בעורף" – קבוצה אינטימית של אימהות שתיפגש בזום אחרי חנוכה, נמצא את המילים הנכונות לחזק ולעודד את הילדים בכל הקשור לאכילה ולהתארגנות במטבח. נעשה סדר שיאפשר שִגרה סבירה (גם אם שִגרת חירום) והחזרת התחושה שיש לנו שליטה על מה שקורה ולא איבדנו יכולות בסיסיות.

מחכה לך. לכן.


והתמונה המצורפת:

גם הידיים שהתנדבו לקטיף העגבניות היפהפיות הללו, הן לא "ידיים מקצועיות", ויחד עם זאת מועילות ולפעמים אפילו מצילות.

שנדע ימים טובים.


bottom of page