איך הטיימינג של אכילת הסופגנייה הופך אותה לטעימה הרבה יותר?

חנוכה הוא חג השמן והשפע.

הנס המרכזי שקרה בחנוכה הוא שכמות קטנה של שמן טהור הצליחה להאיר שמונה ימים.

וזה באמת אחד הדברים האופייניים לשמן. תרומתו משמעותית, וכמות קטנה ממנו מספיקה.

כולנו יודעים שכדאי להמעיט עד כמה שניתן בטיגון.

יחד עם זאת לא כדאי לוותר על השמן. בגלל הטעם, בגלל הריח, בגלל שיותר חווייתי לאכול סופגנייה אמיתית מטוגנת מאשר מאפה שמרים עם ריבה שאף אחד לא משתכנע לקרוא לו סופגנייה.

בילדותי חיכינו מאד לסופגניות של חנוכה.

אם רצינו להכין מהר ולהרגיש את אווירת החג המלווה בטעמים ובריחות, הכנו את סופגניות האשל שלפעמים יצאו נפלאות ולפעמים קצת פחות.

פעם אחת במהלך שמונת ימי החג היינו משקיעים ומכינים את הסופגניות האמיתיות לפי מתכון ממש טוב שקיבלנו ממַכּרה אלופה.

סופגניות שמכינים בסבלנות ואהבה עם התפחה, עם ריבת תות אמיתית ועם אבקת סוכר.

חיכינו בסבלנות לבצק שיתפח.

אחר כך קרצנו עיגולים בחרדת קודש מעל משטח מקומח, ושוב חיכינו בסבלנות שיתפחו.

ואז הגיע שלב הטיגון בשמן העמוק משני הצדדים. 1-2 דקות עד שצד אחד מזהיב ועוד 1-2 דקות עד שגם השני.

בשלב כלשהו גילינו שחתיכת גזר, מי היה מאמין, עוזרת לשמור על השמן נקי ופחות שרוף, אז הוספנו חתיכת גזר.

וכשהסופגנייה יוצאת איזה מתח! היא עשויה לגמרי או נשארה בצקית? פתחנו את הסופגנייה הראשונה שיצאה כנסיכה מהשמן הרותח ובדקנו.

כן. היא עשויה. מוכנה. אמיתית לגמרי.

או אז בחדווה גדולה ניגשנו לשלב האחרון, המהנה מכול- מילוי בריבה עם מזרק שקנינו במיוחד למטרה זו. ואחרון חביב - בזקנו עליהן אבקת סוכר בנדיבות.

המומים הסתכלנו על הפלא הזה. ערימת סופגניות יפהפיות מחכות שנאכל אותן.

הדלקנו נר ראשון ושרנו "הנרות הללו".

אכלנו יחד והיה לנו מה זה טעיםםם.

תחושת סיפוק.

הכנו סופגניות אמיתיות שנראות יפות כמו הקנויות וטעימות כמו הקנויות, אולי אפילו יותר.

וואוו עשינו את זה בעצמנו.

משהו מהזיכרונות האלה אני רוצה להנחיל לילדיי.

היום רואים בכל קרן רחוב סופגניות. הן מופיעות בשלל טעמים, צורות וציפויים מיד אחרי חגי תשרי. מתעלמות מכך שנותרו כמעט חודשיים שלמים עד חנוכה.

טעמתי כל מיני. אף אחת מהן אינה טעימה כמו הסופגניות שהכנו בילדותי.

איך מנחילים זיכרון מתוק זו שאלה שאני מתחבטת בה רבות (ולא רק בתחום התזונה).

אחד הפתרונות שמצאתי הוא לא להכניס סופגניות הביתה לפני חנוכה. כששואלים למה, אני עונה שאני לא אוכלת מצות כבר מפורים.

הפיתוי גדול.. נכון.

אינני שומרת על כלל זה ככלל ברזל כמובן. הרי מידי פעם מביאים סופגניות למסיבות, לחגיגות בבתי הספר, למשרד ועוד.

אבל אני בהחלט ממליצה לכל מי שמוכן לשמוע: בואו נחגוג את חנוכה בחנוכה, ואז נהנה מהחוויה הרבה יותר.

כמו שאנחנו מדליקים את הנרות רק בחנוכה ולא לפני, נחכה גם עם חוויית האכילה.

וכשזה מגיע, בואו ניתן לזה מקום אמיתי.

אפשר להחליט להכין פעם אחת בבית. כמו שאוכל ביתי הוא לרוב טעים ובריא יותר ממזון מתועש, כך גם סופגניות ביתיות טובות יותר ולו רק בגלל איכות השמן.

או

אפשר לקנות לכבוד הנר הראשון סופגניות מקונדיטוריה איכותית (רצוי לפי מספר הנפשות ולא יותר) וליהנות.


להנות מסופגנייה אמיתית.

בברכת חנוכה שמח ומואר!